במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו.
במהלך הסבב הראשון בעזה אחרי ה-7.10, הייתה לנו נסיעה הלוך חזור, החוצה ופנימה, להוציא מחלקה אחרת מהפלוגה שהגיע הזמן שלה לצאת לריענון הביתה. היה שם רגע קסום קטן של נהג טרקטור מאחד הקיבוצים שהתחיל לעבוד על האדמות החקלאיות שלו שוב. אני לא יודע לכמה זמן הוא היה צריך לעצור מאז תחילת המלחמה. להפתעתי הוא הצדיע לנו. משה מפקד המחלקה הצדיע לו חזרה. הרגשתי על העצמות שלי את הציטוט "החיטה צומחת שוב".
לאייר זיכרון חי
אחרי הסבב, קיבלתי הזדמנות מהממת, לעצב ולאייר למועצה אזורית שער הנגב עיטוף לאוטובוס מועצתי שיעבור בין קהילות המפונים להעניק להם שירותי מועצה.
מבחינתי השדות והבתרונות של המועצה הן סמל. להרבה מילים גדולות. אבל עכשיו רציתי רק להביא זיכרונות שהן גם תקוות לעתיד.
